מאמר אורח מאת ודיע סרסור, קורא אדוק של האתר שהחליט לנסות את כוחו בכתיבה

זהו המאמר הראשון שאני כותב, ולקח לי לא מעט זמן להגיע להחלטה על מה לכתוב, הרי יש כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם ב NBA. בסופו של דבר החלטתי לכתוב על שתי קבוצות שבתחילת העונה סומנו כמועמדות לאליפות, אך כרגע אינן נחשבות למועמדות לגיטימיות בעקבות חוסר יכולתן לשמור על יציבות.

הקבוצה הראשונה היא שיקגו בולס. רבים האמינו שעם החיזוק בדמות פאו גאסול, ובעיקר עם דריק רוז בריא, שיקגו תוכל להתגבר על כל יריבותיה במזרח. העונה רוז משחק לא מעט (30.1 דק' למשחק ב 43 משחקים מתוך 54 של הקבוצה) ונראה כשיר למדי. בנוסף, ג'ימי באטלר התגלה כשחקן פנטסטי משני צידי המגרשי והוא המועמד המוביל לתואר השחקן המשתפר של העונה, אז היכן נמצאת הבעיה?

1. ג'ואקים נואה – והיכולה הפושרת שהוא מציג העונה. מבחינה סטטיסטית, נואה מעמיד את ממוצע הנקודות והריבאונדים הנמוך ביותר בחמש העונות האחרונות שלו, וזה לא שהוא מחפה על כך ביותר אסיסטים (3.6 לעומת 5.4 אס' למשחק אשתקד). בשנה שעברה הוא היה השחקן המרכזי בקבוצה ומנהיגה הבלתי מעורער בהגנה וכן לקח על עצמו פעמים רבות את תפקיד מנהל המשחק בהתקפות רבות. בחצי השני של העונה, לאחר שרבים הספידו את הבולס, רוח הלחימה של נואה חלחלה אל חבריו לקבוצה בדרך לחצי שני נפלא, שבסופו זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה, ואף זכה להיבחר לחמישיית העונה של הליגה. העונה הלוחם הגדול נראה קצת רדום ונותן לפאו גאסול את המפתחות לשחק מתחת לסל. גאסול מפתיע לטובה וגם טאג' גיבסון כמעט תמיד נמצא שם לחפות על אחד מהם, אבל כדי ששיקגו תגיע רחוק, נואה חייב לחזור לעצמו, להפגין נוכחות בצבע, ולחזור להיות אחד השחקנים הקשוחים בליגה. בדיוק כפי שעשה לפנות בוקר מול קליבלנד.

2. דרק רוז – עם כל אהבתי לשחקן (לא נראה לי שיש מישהו ששונא את השחקן הזה), לדעתי רוז עדיין מפחד (ועם ההיסטוריה שלו, בצדק) להיפצע, ונראה הססן מאוד לעיתים קרובות במצבים בהם בעבר היה חודר לצבע ללא חשש. בשיאו, רוז התבסס לא מעט על החדירות שלו לצבע, והיה שחקן מאוד לא צפוי עם יכולת אלתור גבוהה. גארדים יריבים בוודאי לא חיכו לשחק מולו כדי שלא יושפלו ואילו השנה המשחק שלו די שקוף. סטפן קארי כיום מאוד מזכיר לי את רוז מלפני שנתיים. לא בסגנון המשחק כמובן, אלא בעיקר ביכולת להפתיע פעם אחר פעם את שומריו. לצערם של הבולס, לדריק רוז אין את יכולת הקליעה של קארי (ולמי יש?). הוא אף פעם לא נחשב לקלעי מעל הממוצע בליגה. וקבוצות שיודעות שהוא יתפשר על זריקה מבחוץ, נצמדות אליו כדי לסגור לו את הקליעה, והדבר בא לידי ביטוי באחוזיו מהשדה (29% מהשלוש, ו41% בסך הכל)

3. תום ט'יבודו – המאמן המוערך של הבולס חייב להבין שאין לו צורך להתעקש על רוטציה קצרה, בטח לא בעונה הרגילה. הבולס התעלו על עצמם בשנתיים האחרונות למרות הפציעות, אבל השנה נראה שהם מתקשים לתפקד כשהם לא בעמדת האנדרדוג, ולא עומדים בציפיות לשחק כמו קבוצת צמרת. לצד ניצחונות גדולים בחוץ דוגמת זה על גולדן סטייט, הקבוצה מפסידה ליותר מדי קבוצות בינוניות, ונראית חסרת יציבות. לראשונה בתקופתו בבולס, צצו שמועות על כך שהמאמן איבד את סמכותו בחדר ההלבשה, לא משתמש בצורה נכונה בסגל השחקנים, ושישנם דיבורים על החלפתו. חזרתו של טוני סנל לרוטציה לאחר פציעות תורניות של דאנליבי ובאטלר היא מבורכת, ולפי דעתי, ט'יבודו, מאמן העונה של עונת 2010/11, כמובן שלא שכח לאמן, ואם הבולס יצליחו לחבר רצף טוב של ניצחונות, וישתמשו בצורה טובה השחקנים יצברו ביטחון מחדש ויהיה להם סיכוי להגיע רחוק.

הקבוצה השנייה היא לוס אנג'לס קליפרס. בתחילת השנה הימרתי על הקליפרס כמועמדת מס' 1 לאליפות, שכן על הנייר לא חסר לה כלום. יש לה שני כוכבי ענק, שחקן הגנה מצויין מתחת לסל, שומר טוב בדמותו של מאט בארנס הותיק, ספסל עמוק עם שחקנים מנוסים וכמובן את אחד המאמנים הכי טובים בליגה, ואם זה לא מספיק, השחקנים המרכזיים בסגל משחקים ביחד כבר כבר שנה שלישית ברציפות, צברו ניסיון פלייאוף, ובהחלט האמנתי שהשנה הכל אמור להתחבר לקבוצה קטלנית שתיקח אליפות היסטורית. אז למה הקליפרס רחוקים מאוד מהמקום הראשון במערב ואינם נחשבים למועמדים בולטים לזכות באליפות?

1.כריס פול –  בליגה משופעת ברכזים מצוינים, כריס פול הוא אחד הטובים ביותר כבר שנים, והתרומה שלו למשחק היא בדיוק מה שאתה רוצה מהרכז שלך. הוא קולע באחוזים די טובים, מרכז נפלא, ויש לו יחס אסיסטים איבודים מדהים. עם זאת, אני לא מבין את הדעה לפיה כריס פול הוא שחקן קלאצ' גדול שאת מירב נקודותיו קולע ברגעי האמת של משחקים. אני חושב שזה מוטעה ביותר, במיוחד השנה. פול פשוט לא תוקף את הסל מספיק, ויכול לקלוע יותר.

2. התלות בבלייק – נכון, ג'יי ג'יי רדיק סולידי, קרופורד מספק את הסחורה, ומי שממשיך להתקדם הוא דיאנדרה ג'ורדן שהשנה השתפר במיוחד בהגנה על הצבע וממשיך לשאוב כדורים חוזרים בצרורות. כל זה טוב ויפה, אבל הקליפרס פיתחו העונה תלות כמעט מוחלטת בבלייק גריפין המצוין, ולכן אני חושב שהפציעה שלו יכולה לתרום להם בטווח הארוך. ספנסר האוז הוא שחקן מעולה עם קליעה מצוינת, ואני חושב שהוא יכול למלא בכבוד את מקומו של גריפין בתקופה הקרובה. הבעיה היא בשחקנים האחרים שלהם שלא מספקים את הסחורה ואני מדבר על מאט בארנס, הידו טורקוגלו שכבר מזמן גמר את הסוס. מלבד תרומתו בקליעת נקודות, גריפין מוכיח השנה יכולת מסירה מצוינת, אך זהו לא תפקידו. הקליפרס זקוקים לחיזוק מיידי, ודוק ריברס חייב לנצל את פגרת האולסטאר כדי לחזק את הסגל, וכן לתכנן מהלכים חדשים שבהיעדרו של גריפין ייושמו על המגרש, כי יש פוטנציאל ענק בקבוצה הזו. מועמדים אפשרי להגיע הוא שחקן ששיתף פעולה עם ריברס בעבר, ריי אלן החופשי, ובנוסף, גם אמארה סטודמאייר מוזכר כשחקן שעשוי להשתחרר מקבוצתו, וגם יכול להיות אופציה לא רעה. במידה והקליפרס אכן יצליחו להתחזק, אחזור להאמין בסיכוייהם ללכת עד הסוף, גם ללא יתרון ביתיות בפלייאוף,שכן לדעתי, הדירוג של הקבוצות בפלייאוף השנה לא ישפיע במיוחד השנה, בטח כאשר שלוש הקבוצות הבכירות במערב בשנים האחרונות, הספרס הקליפרס ואוקלהומה (אם תעלה), עלולות לסיים במקומות 6 עד 8 במערב.